<h1>ספר הפרדס — שער שני</h1>
<h2>דף קו.</h2>
מים עכורין או שחורין הרבה מחמת דיו או מחמת דבר אחר, נראה לי דאין מברכין עליהן כלל, דתניא בפרק כל הבשר מים שנפסלו משתיית בהמה כגון מים סרוחין פסולין לנטילת ידים, וכיון דאפילו לנטילת ידים הן פסולין כל שכן לשתות, ועוד נראה לי ראיה מדגרסינן בפרק כיצד מברכין ושמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ, היכי דמי אי דקא שתי ליה משתיא אזוקי מזיק, אלמא דכל דבר שהוא היזק לשותה אין מברכין עליו כלל, ועוד נראה לי ראיה מדאמרינן בפרק כיצד מברכין אבל קמחא דשערי כיון דמצער לקוקנא ולא (אכיל) [אכלי] ליה אינשי אימא לא לבריך, קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי לברוכי, אלמא דדעת בעלי הגמרא היה דכל דבר שהוא מזיק אע"פ שיש לו קצת טעם לחיך אין מברכין עליו כלל אלא א"כ היה לו הנאה גדולה כדרך בני אדם, אבל מים עכורים כיון שאין דרך העולם לשתותם אינו מברך עליהם, ועוד שהן כחרבות לגוף ומולידין כמה חלאים רעים ונאמנים ובפרט לחולי הכליות כאשר ידוע לחכמי הרפואה, וכל שכן לדעת ר' יצחק הזקן ז"ל שכתב גבי שקדים מרים דלא לברך עליהו כלל דאזוקי מזיק כמו שנבאר לקמן בסייעתא דשמיא, משום הכי נראה לי דאין מברכין עליהן כלל דאזוקי מזיק, ומיהו הכל תלוי הוא במים כמות שהן אם דרך בני אדם לשתותם, כנ"ל.
<h2>דף קכ:</h2>
השותה שום משקה אחר אינו מברך עליו אלא שהכל, דגרסי' בפרק כיצד מברכין אמר מר בר רב אשי האי טעמא זיעה בעלמא הוא, וא"ת והא קיימא לן דמייא דכולהו [שלקי] ככולהו שלקי, וי"ל דהתם אישתנו לעלויא אבל הכא אשתנו לגריעותא. יש מן המפרשים שכתבו דדוקא כשאינו בעין כלומר שאין לו תואר דבש אבל אם הוא בעין לא הוי זיעה אלא עיקר הפרי ומברכינן עליו בורא פרי העץ, וכתב הרב ר' יונה ז"ל דאין זה כלום דהא בפירוש אמרינן בפרק העור והרוטב שאינו חשוב משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד, וכיון שכן דלא חשיבי שאר משקין אלא זיעה בעלמא, לא מברכינן בשום משקה אלא שהכל חוץ מן השמן ומן היין כמו שכתבנו. ואם תאמר האי דאמרינן בגמרא דבש של תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות ושאר כל מי(ני) פירות של תרומה ר' אליעזר מחייב קרן וחומש ור' יהודה פוטר, כלומר לפי שאינן חשובין משקה, ופרש"י ז"ל לפי שלא נתן למשקה אלא זיתים וענבים בלבד, הא כל שאר מי פירות אינן אלא זיעה בעלמא, הא תינח שארא אבל חומץ סתוניות שהוא בוסר שלא בא לעולם לידי בישול והן אותן העוללות בסר שמוצאין אחר הבצירה בסתיו ומשום הכי הוא נקרא חומץ סתוניות, האיך הוא זיעה אדרבא הוא עיקר הפרי ואין לו עילויא אחרינא לעולם, כדמוכח בנדרים בפרק הנודר מן המבושל, וכל שכן שקשה לפירוש התוספות שפירשו דענבים וזיתים אישתנו לעלויא אבל שאר מי פירות אתשנו לגריעותא ומשום הכי קרו להו זיעה, והא חומץ סתוניות שאין להן עלויא אחרינא ואפילו הכי הם זיעה, ויש לתרץ שכיון שהסתוניות הם גרועות ואינן באים לידי בישול לעולם אפילו המשקה שלהם הוא גרוע וזיעה בעלמא הוא, מ"מ לדברי כל המפרשים שכתבנו על כל משקין של פירות האילן לא מברכינן עליהו אלא שהכל חוץ מהיין והשמן, ומיהו הרב אב"ד ז"ל כתב בפירושיו שאם סחט הפירות עד שיצא ממנו משקה מברך עליהן בורא פרי העץ דהן הן גוף הפרי, ולא גריעי ממיא דסלקי דאמרי' מיא דכולהו שלקי, דכיון שרוב אכילתן של שלקי הוא על ידי בישול דין הוי דנהוי כשלקי, אבל מי פירות שאין דרך לסוחטן לא.
מי שרוצה לשתות יין מברך עליו בתחילה בורא פרי הגפן ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, דגרסי' בריש פ' כיצד מברכין על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, ואמרינן עלה בגמ' משום דאשתני לעילויא, וכיון דאשתני לעילויא אשתני לברכה, ואם תאמר והלא יין אינו נקרא פרי אלא משקה כדאמרינן במסכת בכורים מראשית כל פרי האדמה פרי אתה מביא לבכורים ואי אתה מביא משקה לבכורים, וא"כ למה מברכין עליו בורא פרי הגפן, יש לתרץ דיין נקרא פרי מגזירה שוה דפרי פרי מערלה, כדאמרינן במסכת ערלה אין (סופקין) [סופגין] משום ערלה אלא על היוצא מן הענבים ומן הזיתים, וכיון דלגבי ערלה נקרא פרי לגבי ברכה נמי נקרא פרי. (כדאמרינן) [ואמרינן] במסכת ברכות ריש פרק כיצד מברכין מנין שאין אומרין שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, (ו)אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרין שירה אלא על היין, ויש מי שהקשה והלא על כמה דברים אומרים הלל ושירה כשהיו באים במלחמה כדאיתא בדברי הימים בעניין יהושפט מלך יהודה, וכן בארבעה עשר בניסן כשהיו שוחטין הפסח, ותרצו בתוספות דהכי קאמר מנין שאין אומרין שירה בשום עניין של מזבח כגון זריקת דמים והקטרה ונסוך המים אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן, ואמרו בהגדה תשע מאות ושש עשרה מיני ענבים נבראו כמנין תירוש וכולן לקו בחטאו של אדם הראשון ומשום חשיבות הגפן אנו מברכין עליו בורא פרי הגפן שאין לך שום פרי שנזכיר עליו שם האילן אלא על היין בלבד משום כבוד הנסוך, וג"כ משום הכי אומרין בורא פרי הגפן ולא בורא פרי הענבים משום טעמא דאמרן.
